הבריכה של נאוה

הילד בחרדה? יכול להיות שהפתרון אינו טיפול פסיכולוגי אלא דווקא עבודה על שיווי המשקל שלו.
במקרים רבים הבעיה היא במערכת הסנסורית, שלא התפתחה כראוי. קיימות תופעות ברורות של חרדה והערכה עצמית נמוכה בקרב ילדים הסובלים מבעיה בשיווי המשקל.
טיפול פיסיולוגי שיפר את שיווי המשקל של הילדים ובד בבד הפחית את רמת החרדה ואף שיפר את תחושת ההערכה העצמית שלהם. חשוב לדעת כי לעתים אימון ממוקד בשיווי המשקל יכול לשפר פלאים את המצב הרגשי.
לא צריך לחכות, אומר מינץ1, עד שמתפתחות בעיות רציניות בשיווי משקל. "קשה לקבוע שיווי משקל נורמלי מהו", הוא מציין. "למעשה, מדדי ביצוע מגלים טווח רחב מאוד של כישורי שיווי משקל באוכלוסייה הנורמלית, כך שילד צריך להראות פגיעה משמעותית בשיווי המשקל כדי למשוך את תשומת לבו של מטפל או קלינאי".
הבעיה, לדבריו, היא שאין כלל מודעות לכך. "זה קורה גם מסיבה ביולוגית – המערכת הסנסורית היא אולי היחידה שלא מודעים לה, ומרגישים שיווי משקל רק כשיש חוסר; וגם מסיבה התנהגותית – אם מישהו חווה סיטואציה שבה הוא מרגיש פתאום לא טוב וחסר שיווי משקל, הוא פשוט יימנע ממנה בעתיד ויחיה בתחושה כאילו הכל בסדר". אפשר לאמן את מערכת שיווי המשקל, אומר מינץ, כבר מינקות.
קושי בשיווי משקל שנובע מהמאפיינים הבאים שיכולים להיות בשילוב או רק אחד מהם:
• פלטפוס- חוסר יציבות.
• בעיות בכפות הרגלים כגון: הפנית יתר פנימה, הפנית יתר החוצה, קיצור גידים.
• גמישות יתר של שרירי השלד.
• מסורבלות.
• נוקשות יתר של שרירי השלד.
• קושי בתאום תנועות ואירגון הגוף (הקורדינציה).
• מבנה גוף (רחב וגדול).
• פחדים.
• לקות ראיה.
• לקות שמיעה.
• מערכת עיכול יעילה.
תוצאה: הימנעות מפעילות גופנית, פגיעה בביטחון העצמי ופגיעה בדימוי הגוף.

מתקיים מעגל שמזין את עצמו "אני חושש לזוז, אשב יותר", ההימנעות שהיא לא מודעת בחלקה ובחלקה מודעת, "קשה אז לא עושים".
כאשר נמנעים מפעילות גופנית, לא משפרים את שיווי המשקל, נמנעים יותר וחוזר חלילה.
את מעגל ההימנעות צריך לשבור על-ידי תגבור בפעילות גופנית העונה על צרכי הגוף.
"הבריכה של נאוה" מציעה פעילות חוגית שמאפשרת שיפור במדדים של הקשיים בשיווי המשקל, בביטחון העצמי ודימוי הגוף. החוג הוא שנתי ומתקיים פעם בשבוע.
1. פרופ' מינץ, פסיכוביולוג מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב; להיות הורים // יוני 2012

בעיית ה"דורבן" בעקב – ד"ר אמנון ברנע רופא מנתח ומומחה לרפואת כף הרגל
פורסם ב-Ynet: 25.01.17 , 08:44
לא הדורבן גורם לכאבים – אלא הדלקת ברצועה(Shutterstock)
רבים סובלים מכאבים בעקב או בשמם המוכר יותר "דורבן", אך האם באמת הם יודעים מהו הגורם לכאבים? מסתבר שמקור הבעיה שונה לגמרי ממה שחשבנו, ועל כן גם דרכי הטיפול בו. זה הזמן לשים סוף לכאבים.
התרחיש הוא ידוע: אתם מתעוררים בבוקר ליום חדש או קמים מהכיסא לאחר ישיבה ממושכת ומתחילים ללכת. לפתע לאחר כמה צעדים אתם מרגישים כאב חד באזור העקב. מוכר לכם?
כאבים בעקב היא הבעיה הנפוצה ביותר בכף הרגל וידועה במספר שמות כמו "דורבן" (Heel Spur), "פלנטרפשיאטיס" (Plantar Fasciitis) או "מחלת החיתולית הכפית" – ויכולה לעיתים להשבית את הסובלים ממנה: החל משיבוש התפקוד היומיומי עד לתקופה ממושכת ומתסכלת עד מאוד. על מנת לטפל בבעיה הזאת בצורה אפקטיבית ופרקטית, חשוב קודם כל להבין מאיפה היא נובעת ומהם הגורמים לה. נתחיל מהבסיס, כלומר, באנטומיה של כף הרגל:
פלנטר (Plantar) מתייחס למשטח התחתון של כף הרגל, ופשיאטיס היא הדלקת של הרצועה הארוכה המקשרת בין החלק התחתון של עצם העקב (Calcaneus) עד לבסיסן של האצבעות.
מבחינה ביומכנית ניתן לדמות את "מערכת היחסים" בין קשת כף הרגל לרצועה הזאת כ"קשת ומיתר": כאשר הקשת יורדת (עם משקל הגוף בהליכה), המיתר נמתח. אי לכך, פלנטרפשיאיטיס היא לא אחרת מאשר "מתיחת יתר" של הרצועה בתחתית כף הרגל. מתיחת היתר הזאת גורמת בעצם למיקרו טראומה ברצועה וכתוצאה מכך לדלקת ולעיתים לקרעים קטנים ברצועה.
בניגוד לתפיסה המקובלת חשוב להבהיר בצורה חד משמעית שהדורבן עצמו אינו גורם לכאבים. ההוכחה לכך היא מיליונים של אנשים אשר חיים דרך קבע עם בעיה רפואית זו אך לא סובלים מכל בעיה. יחד עם זאת ישנם מיליונים של אנשים עם כאבים בעקב עד דמעות, אך אין להם שום דורבן.
בהתאם ל "חוק וולף" (Wolff’s Law), כל עצם בגוף האדם וגם בחיות תתאים את עצמה לכוחות המופעלים עליה. אם יופעל לחץ/כוח על עצם העקב כתוצאה ממתיחת היתר של הרצועה, היא תגיב בצורת "התעבות" – מעין בליטה גרמית, על מנת להתמודד עם הכוחות המוגברים האלו.
לכן חשוב להבהיר שעל מנת להיפטר מהכאבים אין שום צורך לנסות "להיפטר" מהדורבן, אלא להתרכז אך ורק בדלקת ברצועה. הדורבן לעולם לא יעלם בעצמו אלא באמצעות הסרתו בניתוח, שהוא בהחלט לא נחוץ ברובם המכריע של המקרים.
אבחון הדורבן יכול להיעשות על ידי בדיקה רפואית יסודית בלבד – אך צילומי רנטגן, בדיקת אולטרסאונד, ואף בדיקת MRI יכולים לעזור להבדיל באבחנה בין שבר מאמץ לפתולוגיות אחרות של עצם העקב ושאר הרקמות.
על מנת לטפל בבעיה זו בצורה הטובה ביותר צריך בראש וראשונה להתרכז במקור שלה שהוא "מתיחת היתר" של הרצועה. על מנת להפחית את "מתיחת היתר" צריך להביא את הקרקע "למעלה" ולתמוך בקשת כף הרגל. מדרסים קשיחים יותר ובחירת נעליים המספקות תמיכה מוגברת יהוו פתרון אידיאלי.
רוב המטופלים מגלים מהר מאוד שמדרסים (או רפידות) רכים (לדוגמת אלו העשויים מסיליקון), פשוט אינם מועילים, שכן הם אינם עוזרים בהפחתה של "מתיחת היתר" של הרצועה מתחת לקשת כף הרגל. לאנשים עם קשת נמוכה או פלטפוס יש נטייה גדולה יותר לפתח בעיה זו.
היות ובקיץ הרבה מאוד אנשים הולכים עם סנדלים או כפכפים, ישנן כיום די הרבה חברות המייצרות אותם עם תמיכה מוגברת מתחת לקשת ואף סוגים מסוימים של סנדלים המאפשרים להחליף את הסוליה הפנימית במדרסים.
מומלץ לכל הסובלים מכאבים בעקב להתחיל בשילובם של שלושה דברים: תמיכת הקשת, תרגילי מתיחות של הרצועה בכף הרגל ושל גיד אכילס לפחות פעמיים ביום (ובפרט לפני שקמים בבוקר המיטה או אחרי ישיבה ממושכת), וגלגולה של כף הרגל מעל משהו גלילי קר/קפוא (כמו בקבוק מים קפוא) למשך 20-30 דקות בערב. הקפדה יום יומית על שלושת הטיפולים האלו, יכולה בהחלט להפחית באופן משמעותי ואפילו להעלים בצורה מוחלטת את הדלקת והכאבים.
במקרים חמורים יותר יש צורך בטיפול תרופתי אנטי דלקתי או טיפול הפיזיותרפי. לפעמים יש צורך בסדרה של זריקות סטרואידים על מנת להגיע להחלמה מלאה. מספר זריקות מועט יהווה את הדרך הנכונה לטיפול, שכן אם אין הקלה משמעותית ביותר אחרי מספר מוגבל של זריקות, מומלץ להעריך מחדש את שורש הבעיה ולשקול שינוי בכיוון הטיפול.
במידה וטיפולים אלו לא עוזרים, ישנם טיפולים מתקדמים יותר כמו טיפול בגלי הלם (Shockwave Therapy), טיפול בלייזר, וטיפול בזריקות בפלזמה עשירה בטסיות. הניתוח כאמור נעשה בחלק מזערי של המקרים ומיועד להאריך/לשחרר את הרצועה ולא בהכרח על מנת להסיר את "הדורבן".

האתר מותאם למובייל ויציג עדכונים על חוגים, קורסים ופעילויות חדשות ב"בריכה של נאוה" ברמת ישי.